אחרית הימים. דודו פישר עולה על הבמה בהיכל התרבות בת"א ושר את אדון עולם של עוזי חיטמן, כל נדרי ויידישע מאמע מלווה במקהלת הצבא האדום ואחד מסולניו. ששרים איתו בעברית וביידיש.
אני יושבת ליד הדוד שלי, שהיה פעיל למען יהודי ברית המועצות והיה נוסע למוסקבה כדי להבריח ספרים וקלטות לימוד בעברית, תשמישי קדושה ואף תרופות חיוניות למסורבי עליה. יש לו דמעות בעיניים וכשאני מסתכלת מסביב ברור לי שאינו היחיד, רחוק מאד מלהיות היחיד שחווה את המעמד ההזוי הזה ודומע מרב התרגשות.
והמופע הזה באמת הזוי. כל השנים האלה של דיכוי היהדות היהודים והשפה העברית והנה גולת הכותרת של הלהקות היצוגיות מרוסיה עומדת שם על במה בתל אביב לבוש מדי צבא רוסיים מפוארים מול אולם מלא עד אפס מקום בישראלים כולל לא מעט חובשי כיפות. היא פותחת את המופע כצפוי עם שירים רוסיים פטריוטים (מלווים בקטעי וידיאו עוד יותר פטריוטיים של הצבא האדום במלחמת העולם השניה) ואז מופיע דן כנר על הבמה ומזמין את דודו פישר חובש הכיפה לשיר עם מקהלת הצבא האדום את אדון עולם. והנה עומד ליד דודו פישר סולן הלהקה במדי לבן וזהב ושר דואט איתו, לא סתם שיר בעברית אלא תפילה בעברית, אחת התפילות הכי מפורסמות.
אין מה להגיד, אחרית הימים, מי היה מאמין.
ובן השמונה שיושב לידי לא מבין את פשר הדבר, למה מסביבו יושבים מבוגרים, בעיקר סבים וסבתות, ובוכים כשכוכב הגן של דודו מתחיל לשי
אני יושבת ליד הדוד שלי, שהיה פעיל למען יהודי ברית המועצות והיה נוסע למוסקבה כדי להבריח ספרים וקלטות לימוד בעברית, תשמישי קדושה ואף תרופות חיוניות למסורבי עליה. יש לו דמעות בעיניים וכשאני מסתכלת מסביב ברור לי שאינו היחיד, רחוק מאד מלהיות היחיד שחווה את המעמד ההזוי הזה ודומע מרב התרגשות.
והמופע הזה באמת הזוי. כל השנים האלה של דיכוי היהדות היהודים והשפה העברית והנה גולת הכותרת של הלהקות היצוגיות מרוסיה עומדת שם על במה בתל אביב לבוש מדי צבא רוסיים מפוארים מול אולם מלא עד אפס מקום בישראלים כולל לא מעט חובשי כיפות. היא פותחת את המופע כצפוי עם שירים רוסיים פטריוטים (מלווים בקטעי וידיאו עוד יותר פטריוטיים של הצבא האדום במלחמת העולם השניה) ואז מופיע דן כנר על הבמה ומזמין את דודו פישר חובש הכיפה לשיר עם מקהלת הצבא האדום את אדון עולם. והנה עומד ליד דודו פישר סולן הלהקה במדי לבן וזהב ושר דואט איתו, לא סתם שיר בעברית אלא תפילה בעברית, אחת התפילות הכי מפורסמות.
אין מה להגיד, אחרית הימים, מי היה מאמין.
ובן השמונה שיושב לידי לא מבין את פשר הדבר, למה מסביבו יושבים מבוגרים, בעיקר סבים וסבתות, ובוכים כשכוכב הגן של דודו מתחיל לשי
No comments:
Post a Comment