תווים של תקווה
ערב מרגש ביותר בבנייני האומה בסימן 70 למדינת ישראל ויום השואה ובו זכינו להכיר את
עבודת חייו של פרופסור יהודי איטלקי, פרנצ"סקו לוטורו, שהקדיש את חייו לחקר ושמירת יצירות מוסיקליות מתקופת השואה. היה זמן לשמוע רק חלק זעום ביותר מאלפי השירים והמנגינות שהצליח למצוא ולהציל מאבדון. פשוט מלאכת קודש.
קק"ל וJNF-UK חיברו בינו לבין תזמורת ילדים בבית המוסיקה בירוחם (פרויקט של JNF-UK) וכך נוצר הערב המיוחד הזה ששילב בין חינוך הדור הבא, עדות ניצולים וניספים בשואה, מוסיקה נפלאה וציונות.
אין מילים לתאר את המחזה של אישה בת 80 ומשהו עולה על הבמה בירושלים ושרה בקול צלול שיר שהיא למדה בטרזין, אחד מתוך אלה שכתבה והלחינה המשוררת היהודיה אילזה וובר שטיפלה בילדי טרזין. וובר ובנה טומי ורב מוחלט מהילדים בהם היא טיפלה נשרפו בכבשני אושוויץ ונותרה ניצולה אחת, אביבה בר-און, שזכרה את חלק מהיצירות בעל פה והקליטה את השירים לזכרה של וובר וילדי טרזין.
היה קטע אחד של חזנות, אך רב השירים היו בגרמנית, צ"כית וקצת יידיש וחלק ניכר היו בסגנון הקברט שהיה כה פופולרי באותה תקופה. כפי שבני בן ה8.5 העיר לי אח"כ "היהודים יצרו תרבות אירופית, אפילו יצרו חלק ניכר מהתרבות האירופית של אותם ימים ובשפה של העמים האירופים. כשהנאצים ועוזריהם רצחו את היהודים שחיו איתם הם גם רצחו לעצמם את התרבות שלהם, את היופי של התרבות שהם עצמם נהנו ממנו. הם פגעו העצמם."
No comments:
Post a Comment